האם דייר שהתגורר יחד עם הוריו בדיור שהוגדר כדיור מוגן לקשישים, יכול לרכוש זכויות של דייר ממשיך על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 ( להלן
"החוק" )?
זוהי השאלה הניצבת בפנינו בתביעה דנן.
1. התובעת "עמיגור ניהול נכסים בע"מ" ( להלן
"עמיגור" ) הינה חברה לדיור ציבורי, המפעילה בין היתר מתחם לדיור מוגן לקשישים בגבעת רם בכרמיאל ( להלן
"המתחם" ).
2. ביום 20.2.1995 נחתם בין עמיגור לבין הוריו המנוחים של הנתבע, ה"ה ריבלקו ניקולאי ושרה ז"ל, הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו השכירה עמיגור למנוחים דירה בת שלושה חדרים, בשטח של 60 מ"ר, במתחם הנ"ל ( להלן
"הדירה" ).
3. הנתבע שהינו כאמור בנם של המנוחים, עלה ארצה בשנת 2004 כשהיה בן 51 שנה, והתגורר יחד עם הוריו בדירה על פי הנטען, במטרה לסעוד אותם.
במקביל, הוא שכר דירה פרטית וקיבל סיוע בשכר דירה ממשרד הבינוי והשיכון.
4. בחודש 9/06 נפטרה אמו של הנתבע, והוא נותר להתגורר בדירה יחד עם אביו המנוח.
ביום 6.8.07 הוא מונה כאפוטרופוס על גופו ורכושו של אביו המנוח, על פי צו של בית משפט.
5. בשנת 2007 הוכר הנתבע כנכה בשיעור של 75% על ידי המוסד לביטוח לאומי, בשל מחלת לב, מחלת סוכרת, ואירוע מוחי שעבר.
6. בחודש 10/07 הגיש האב המנוח בקשה לאשר את מגוריו של הנתבע בדירה, וביום 3.12.2007 החליטה ועדת חריגים של עמיגור, לאשר את צירופו של הנתבע כנלווה לחוזה השכירות במטרה לעזור לאביו הסיעודי, ומבלי שהדבר יקנה לו זכויות בדירה. הדבר צויין מפורשות במכתב של עמיגור מיום 2.1.2008 שנמסר לנתבע, ואשר העתק ממנו צורף כנספח ב' לתצהירה של גב' יפה בן זימן, אחראית נכסים בסניף כרמיאל מטעם עמיגור.
7. ביום 20.2.2008 נפטר האב מר ריבלקו, ולנתבע הובהר על ידי נציגי עמיגור כי אין לו זכויות בדירה וכי עליו לפנותה.
בשל מצבו הרפואי, הודרך הנתבע על ידי נציגי עמיגור לפנות למשרד הקליטה לצורך הגשת בקשה לדיור מוגן, וביום 24.3.2008 אישרה ועדת חריגים מיוחדת של משרד הקליטה, להקנות לנתבע דירה בת שני חדרים, בשטח של 27 מ"ר, המותאמת למגורי יחיד במתחם הנ"ל.
8. הנתבע סירב לקבל את הדירה החלופית שהוצעה לו בנימוק שאינה מתאימה לצרכיו הרפואיים ו/או למימדיו, ומאידך סירב לפנות את הדירה, ומכאן הגשת התביעה.
9. בבקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידו, קשה ניתן היה לעמוד בצורה סדורה ועניינית על הנימוקים שעליהם מבסס הנתבע את הגנתו ואשר בעטיים הוא טוען לזכויות בדירה ( כך למשל בסעיף 48 הוא טען לזכויות מכח חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 ), אם כי בתצהיר עדות ראשית שלו הוא טען כי קמה לו עילה להשאר בדירה מכח היותו "דייר ממשיך" על פי החוק, ומכח עמידתו בכל הקריטריונים שנקבעו בכללים שהתפרסמו על ידי משרד הבינוי והשיכון על פי החוק.
10. בישבית ההוכחות נשמעה עדותה של גב' אהובה לוי הממונה על מרחב הצפון בעמיגור ( להלן
"גב' לוי" ), ובסיום עדותה, הגיעו הצדדים לידי הסכמה כי שאר התצהירים יוגשו ללא חקירה ומבלי שהדבר יתפרש כהודאה בתוכנם, וכי לאחר מכן, יוגשו סיכומים בכתב בסוגיה המשפטית המתעוררת בתביעה.
11.
דיון
אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובחנתי את טענותיהם על רקע המצב החקיקתי וחומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח כל זכות שלו בדירה לרבות זכות של דייר ממשיך על פי החוק, ומשכך, עליו לפנות את הדירה ולהחזירה לידי התובעת.
להלן נימוקיי:
סעיף 3 לחוק בנוסחו המקורי ( לפני תיקון תשס"ט ) קובע כדלקמן: